10 הדברים הכי שווים לעשות ביאווארט / צ'יינה טאון

אם אתם רוצים לפתוח את הטיול ביאווארט בנימה טקסית, ואט טראימיט ויתאיאראם וורוויהאן — המוכר לכולם כ"מקדש בודהה הזהב" — הוא המקום המתאים ביותר להתחיל בו. הוא ניצב גבוה בפינת הרחובות צ'רואן קרונג ומיטפאפ תאי-צ'ין, סמוך לשער צ'לרמפרקיאט ולכיכר אודיאון, כמו הדלת הראשונה לפני שנכנסים לצ'יינה טאון. הפרה מהא מונדופ עצמו הוא מבנה שיש מוזהב ונוצץ בסגנון תאילנדי מודרני, מושך עין כבר ממרחק, והרבה מבקרים מספרים שעצם ההגעה לחזית המקדש כבר מניבה כמה תמונות יפות. הוא מתאים באותה מידה לעושי המצווה, לחובבי ההיסטוריה ולמטיילים מחו"ל שרוצים לתעד אחד מסמלי בנגקוק המפורסמים.

הדבר שאי אפשר לפספס הוא "בודהה הזהב", פרה פוטה מהא סוואן פטימקון, פסל מתקופת סוקוטאי עשוי זהב טהור במשקל של יותר מ-5.5 טונות, הרשום בספר השיאים של גינס כפסל בודהה הגדול בעולם העשוי זהב טהור. מרשים אף יותר הוא סיפור ההעברה שלו, כשמעטפת הטיח שכיסתה את הפסל נסדקה וחשפה את הזהב שהוסתר במשך מאות שנים. למעלה במונדופ אפשר להשתחוות לפסל עצמו מקרוב, ואילו בקומות התחתונות שוכנים מרכז המורשת של יאווארט ותערוכה שמספרת את אגדת גילוי הזהב — סיור נינוח שמחיה את ימיה הראשונים של הקהילה הסינית של סמפנג-יאווארט.

לגבי דמי הכניסה יש פרט קטן שכדאי להבין. תאילנדים יכולים לעלות ולהשתחוות לבודהה הזהב במונדופ בחינם, בעוד שמבקרים זרים משלמים כ-40 באט על חלק בודהה הזהב, ועוד כ-100 באט על מרכז המורשת והתערוכה — כלומר בערך 100–140 באט בסך הכול, מה שרוב המבקרים מגדירים כשווה את מה שרואים. המונדופ פתוח לתפילה מדי יום בסביבות 08:00–17:00, אבל המוזיאון/מרכז המורשת סגור בימי שני, ולכן אם אתם נחושים לראות את התערוכה המלאה, הימנעו מיום שני.

המיקום נוח מאוד להגעה — כמה דקות הליכה מתחנת MRT הואה לומפונג, או שאפשר לקחת מונית/מונית אופנוע ולרדת בכיכר אודיאון. אחרי שהשתחוויתם אפשר להמשיך ברגל ישר לרחוב יאווארט ולגלוש לסיור אוכל ערב בלי להזיז את הרכב. זכרו שמדובר באתר קדוש, אז הקפידו על לבוש צנוע, כסו כתפיים וברכיים והסירו נעליים לפני העלייה למונדופ. עמוס במיוחד בחגים ובפסטיבלים סיניים, ולכן הגעה קצת מוקדם יותר הופכת את הצילומים והתפילה להרבה יותר רגועים.

כשמדובר במקדשים סיניים בלב יאווארט, השם הראשון שעולה הוא "ואט מנגקון קמלאוואט", המוכר בעיקר כ"ואט לנג נוי יי". מקדש ותיק משנת 1871 ברחוב צ'רואן קרונג, והוא אחד המקדשים הסיניים המהאיאניים החשובים בתאילנד. המקדש בנוי בסגנון ארמון קיסרי סיני, עם אולם אלי השמירה בחזית, ואחריו אולם ההסמכה המרכזי והיכל האלים. הארכיטקטורה היא בסגנון טאוצ'יו מדרום סין, והנקודה שרבים אוהבים לצלם היא עבודות העץ המגולפות של הדרקונים וקצות גגות הרעפים שנעשו בפירוט יוצא דופן. הניגוד של האדום והזהב נראה מצוין תחת שמש היום ובחגים, כשכל המקדש מקושט בפנסים — הוא מתאים באותה מידה לקהל הרוחני, לעושי המצווה ולאוהבי צילום ארכיטקטורה.

רוב האנשים מגיעים לכאן לבקש ברכה, לנקות שנת מזל רע, להרחיק צרות ולהשתחוות לצאי שן יה (אל העושר), והתקופה שאחרי ראש השנה הסיני עמוסה במיוחד. בהיכל המרכזי ניצבים שלושה פסלים גדולים, ולצדם בודהיסטוות ואלים רבים נוספים להשתחוות להם. לא מעט ביקורות אמיתיות מציינות שאחרי השיפוץ אי אפשר עוד להדליק קטורת בפנים כפי שהיה פעם; יש מיזוג נעים, כך שאפשר להסתובב ולהתפלל בלי החום ובלי עקצוץ עשן הקטורת. יש אפילו מי שאומרים שזה מרגיש "כמו להיכנס לסין", כי כל פינה עשויה בפירוט מלא.

מבחינת עלות אפשר להירגע, כי הכניסה חינם ללא דמי כניסה — רק קופת תרומות למי שרוצה לתרום, ולצד זה ערכות קטורת, נרות ומנחות לניקוי מזל רע שאפשר לקנות מחוץ למקדש במחיר של עשרות עד מאות באט בודדות לערכה. ההגעה פשוטה מאוד: לוקחים את ה-MRT לתחנת ואט מנגקון, יוצאים ביציאה 3 וממשיכים ברגל עוד 3-4 דקות בלבד. פתוח בכל יום 06:00-18:00. נמליץ להגיע בבוקר או באמצע השבוע אם אתם רוצים אווירה רגועה ותמונות יפות בלי ההמונים.

המקדש הזה נשאר פופולרי כי הוא מחבר כמה דברים במקום אחד — מורשת קדושה עתיקה, טקס ניקוי מזל רע שאנשים סומכים עליו, מיקום בלב צ'יינה טאון שממנו אפשר להמשיך ברגל ישר אל האוכל הנהדר של יאווארט, וזוויות צילום בסגנון סיני שנראות טוב בכל עונה. מה שכדאי לדעת הוא שבראש השנה הסיני ובפסטיבל הצמחוני הצפיפות קיצונית והחניה סביב המקדש מוגבלת, ולכן הגעה ב-MRT נוחה יותר, וכדאי להתלבש בצניעות כי מדובר באתר קדוש.

אם אתם מחפשים את התמונה של בנגקוק בלילה שכל העולם מדבר עליה, רחוב יאווארט הוא התשובה — רחוב הדרקון שנמתח לאורך כ-1.5 קילומטר בלב צ'יינה טאון. ביום זו רצועה שקטה של חנויות זהב ומצרכים יבשים, אבל ברגע שהשמש שוקעת שלטי הניאון הסיניים משני העברים מאירים את כל האורך והופכים אותו בבת אחת לנקודת צילום לילית איקונית ולגן עדן קולינרי. הוא מושלם לכל מי שרוצה לנשנש לאורך הדרך, לזוגות שאוהבים לצלם, לחבורות חברים ולמטיילים מחו"ל שרוצים לראות את בנגקוק שלא ישנה. גוגל נותן לו 4.6 כוכבים מתוך יותר מ-1,700 ביקורות, והרוב מסכימים שהאווירה תוססת ושיש יותר אוכל ממה שאפשר לסיים בלילה אחד.

מה שאי אפשר לפספס היא זווית הצילום באמצע הכביש בשעות הערב המוקדמות, עם השלטים הסיניים האדומים-צהובים שמסתדרים לרקע — רבים מגיעים במיוחד כדי לתפוס כאן את הגוון האדום הווינטג' הזה. בצד האוכל יש שורה ארוכה של כוכבים, מאטריות מוקפצות עם עוף, דייסת דגים, סנפיר כריש וקן ציפורים, נודלס וונטון, אווז מבושל, כדורי דגים וערמונים קלויים, ועד למתוקים כמו כדורי אורז דביק בסירופ ג'ינג'ר וטאו טואנג. גם מוסדות אגדיים כמו ג'יי פאי, טיפ סמאי והואה סנג הונג נמצאים כאן, ואם אתם אוהבים לנסות דברים יוצאי דופן יש גם חרקים מטוגנים לאתגר. לכו מקצה אחד של הרחוב לשני ותמצאו משהו לעצור בשבילו כמעט בכל צעד.

הרחוב עצמו חינם וללא דמי כניסה — התקציב תלוי בכמה תאכלו. רוב מנות אוכל הרחוב עולות בערך 50–150 באט, בעוד מקומות פירות ים או מנות מיוחדות כמו סנפיר כריש מטפסים למאות ואף לאלפי באט. דבר אחד שביקורות אמיתיות מציינות הוא שבלילות שישי-שבת הצפיפות כל כך גדולה שההליכה מתקדמת בזחילה, לכמה מקומות מפורסמים יש תורים, וחלק מהדוכנים בצד הכביש לא מציגים מחירים — אז שאלו בבירור לפני שמזמינים. אם אתם רוצים טיול נינוח יותר, נסו יום חול או ערב יום שני, כשפחות עמוס.

המיקום הוא ברובע סמפנטאוונג, מצומת ראצ'אוונג ועד צומת צ'לרם בורי, והכי קל להגיע ב-MRT — יורדים בתחנת ואט מנגקון והולכים כמה דקות לראש הרחוב, או יורדים בהואה לומפונג והולכים כ-500 מטר. הקסם האמיתי מתחיל משעה 18:00 והלאה, כשהדוכנים נפתחים והאורות נדלקים. המקום הזה נשאר פופולרי בלי סוף כי הוא מרכז יותר מ-200 שנות היסטוריה סינית, אורות צבעוניים של לילה ואוכל רחוב שמדיה עולמית מתלהבת ממנו — הכול בנקודה אחת. תבואו, ותחזרו הביתה גם עם תמונות יפות וגם עם בטן מלאה.

אם אתם מחפשים את "נקודת ההתחלה" הברורה של יאווארט, זה המקום — שער צ'לרמפרקיאט במרכז כיכר אודיאון, שם נפגשים הרחובות יאווארט, צ'רואן קרונג ומיטפאפ תאי-צ'ין. השער האדום-מוזהב מתנשא לגובה של כ-12 מטרים, עשוי גרניט שיובא מסין, ועל גגו זוג דרקונים הניצבים זה מול זה. מקומיי יאווארט מכנים אותו "ראש הדרקון", כי כל רחוב יאווארט נמשל לגופו המתפתל של דרקון. הוא הושלם ונחנך ב-5 בדצמבר 1999 לציון חגיגות יום ההולדת ה-72 של המלך ראמה התשיעי. הוא מתאים לקהל המצלמים, לאוהבי ציוני דרך ולכל מי שרוצה תמונה אחת יפה לפתוח בה טיול בצ'יינה טאון.

הזווית שכמעט כולם באים לתפוס היא לעמוד בצד הכיכר ולמסגר את השער האדום עם "צריח הזהב של הפרה מהא מונדופ" של ואט טראימיט (מקדש בודהה הזהב), שנמצא במרחק כמה מאות מטרים בלבד, ברקע — וכך לקבל אדום וזהב בפריים אחד. ביקורות המטיילים מסכימות שהוא יפה גם ביום וגם בלילה; בערב השער מואר בכתום-זהוב חמים, שנחתך מול שלטי הניאון של החנויות משני עברי הרחוב, תמונה של יאווארט שרבים יזהו. אם אתם אוהבים אווירה תוססת, נמליץ להגיע מהדמדומים ואל תוך הלילה, כשעמוס והאורות יפים, ואז להמשיך ברגל ישר לתוך יאווארט לאוכל רחוב.

השער הוא שטח ציבורי במרכז הכיכר, חינם לביקור ולצילום ללא דמי כניסה, וניתן לראות אותו 24 שעות ביממה. התקציב לכל הטיול תלוי בתחבורה ובאוכל הנהדר שבסביבה. הדרך הקלה ביותר להגיע היא הקו הכחול של ה-MRT, לרדת בוואט מנגקון או בהואה לומפונג ולהמשיך ברגל, כי התנועה כאן כבדה וקשה מאוד למצוא חניה — הרבה ביקורות מזהירות באותה נשימה שלא כדאי לנהוג לכאן בעצמכם אלא אם חייבים.

דבר אחד שכדאי לדעת: השער יושב "באמצע הכיכר" עם תנועה שמקיפה אותו ללא הרף, ולכן כדי להתקרב או לחצות ולצלם אותו צריך לשים לב למכוניות ולחכות לרגע הנכון ברמזור. רוב האנשים מצלמים מהמדרכה בצד ואט טראימיט או מפתח רחוב יאווארט, וזה כבר נותן את ההרכב המלא. אחרי שהגעתם ותפסתם כמה זוויות אפשר להמשיך בנחת ישר אל יאווארט. זהו ציון דרך שפותח את צ'יינה טאון ואסור לפספס.

טלאט נוי היא קהילה סינית עתיקה לאורך הצ'או פראיה, קצת מתחת לסמפנג לכיוון רובע סמפנטאוונג. נכנסים לצ'רואן קרונג סוי 16-22 ומוצאים עולם אחר — סמטאות צרות ומתפתלות מלאות אמנות רחוב על קירות בתים ישנים, מוסכי מנועים ותיקים (מגרשי סיאנג קונג), וחיי היומיום של השכונה שממשיכים להתנהל בדיוק לצד האמנות. היא מתאימה למי שאוהבים לטייל ולצלם, לקהל בתי הקפה ולכל מי שרוצה לראות צד אחר של בנגקוק שאינו מבוים. הביקורות מסכימות שהקסם הוא ש"מוצאים אמנות לכל כיוון שפונים", עם אווירה ישנה שעדיין חיה.

הדבר שאי אפשר לפספס הוא "הפיאט הוותיק" (פיאט 500 כתום) שחונה ומחליד ליד קיר לבנים סמוך לאחוזת סו הנג טאי, שהפך לנקודת הצילום המזוהה של השכונה ולתמונה הראשונה שעולה כשמחפשים אותה בגוגל מפות · אחריו בא קיר אמנות הרחוב בצ'רואן קרונג סוי 22, עם עבודות של אמנים תאילנדים וזרים (כמה יצירות מפסטיבל בוקרוק 2016), אחוזת סו הנג טאי, בית סיני הוקיאני בן 200 שנה עם בריכת צלילה במרכזו, ומגרשי סיאנג קונג שמסדרים מנועים ישנים בשורות ויוצרים תמונה גולמית ויפה במקרה.

ההסתובבות בשכונה עצמה חינם וללא דמי כניסה — קירות האמנות והפיאט נמצאים בשטח ציבורי הפתוח 24 שעות ביממה (לאחוזת סו הנג טאי ולבתי הקפה יש שעות משלהם וחלקם מבקשים שתזמינו משקה), ולכן התקציב האמיתי מסתכם בקפה ונשנושים לפי הטעם שלכם. היא ממוקמת ברובע סמפנטאוונג סמוך ליאווארט, במרחק הליכה מ-MRT ואט מנגקון, או שאפשר לקחת את סירת האקספרס של הצ'או פראיה לרציף ראצ'אוונג ולהמשיך ברגל כ-10 דקות. שמש הצהריים די חזקה, ולכן ממליצים להגיע בבוקר או לקראת אחר הצהריים המאוחר לצילומים נוחים יותר ולפחות עומס מאשר בסופי שבוע.

הפופולריות ניכרת בציון גוגל של כ-4.5 ממאות ביקורות, כשאנשים אוהבים שמדובר בשכונה "אמיתית" ולא באתר תיירות מבונה. מה שכדאי לדעת הוא שהסמטאות צרות ומכוניות ואופנועים של תושבים עוברים בהן, אז זוזו הצדה וצלמו בכבוד למרחב מגורים — בכמה פינות מדובר בבתים של אנשים, ולא כל קיר הוא קיר שאפשר להיכנס אליו — ונעליים נוחות עוזרות מאוד, כי הסמטאות הישנות לא אחידות מתחת לרגליים.

שוק סמפנג הוא סמטת סיטונאות אגדית שנמתחת לצד יאווארט כבר יותר ממאה שנה — סמטה צרה (סוי ואניט 1) שעוברים בה אחד או שניים בכל פעם, דחוסה משני צדדים בחנויות סיטונאיות מקצה לקצה. אם אתם אוהבים להידחק בשוק צפוף בדרך הצ'יינה-טאונית האמיתית, זה גן עדן. בגוגל הוא מקבל 4.4 כוכבים מתוך יותר מ-1,000 ביקורות, ורבים מסכימים שהסחורה באמת זולה, במיוחד אם קונים בתריסרים או באריזות. הוא מתאים למוכרים אונליין, למי שמחפשים קישוטים לחנות או מתנות לחתונה, ולכל מי שפשוט רוצה להסתובב ולספוג אווירה של שוק עירוני ישן.

הסחורה מחולקת בערך לאזורים — צד אחד נוטה לכלי כתיבה, מתנות, צעצועים, כרטיסי ברכה וקופסאות מתנה, והצד השני לאקססוריז, סיכות שיער, עגילים, שרשראות וקוסמטיקה, כשבין לבין מתחבאים בדים, ציוד למסיבות, בלונים, כיסויי טלפון וסרטים. מה שחובה לעשות זה להשוות מחירים בין 2-3 חנויות לפני שקונים, כי הרבה מאותה סחורה חוזרת לאורך כל הסמטה אבל המחירים זזים, ואל תשכחו לעצור באוכל הרחוב שבין הדוכנים — גם נשנושים וגם משקאות קרים להתרענן תוך כדי הליכה.

הכניסה חינם וללא תשלום — התקציב תלוי בכמה תישאו הביתה. פריטים קטנים מתחילים בעשרות באט, וקנייה בתריסר מוזילה אותם עוד יותר. השוק מקביל לרחוב יאווארט, במרחק של כ-5-10 דקות הליכה מ-MRT ואט מנגקון. לשוק שתי משמרות: משמרת היום, 08:00-17:00, מתאימה לתיירים ולמבקרים בפעם הראשונה כי החנויות פתוחות במלואן והסחורה מוצגת בבירור, בעוד שמשמרת הלילה עד סביבות 02:00 היא סיטונאות אמיתית בארגזים, עמוסה יותר ודורשת כמויות גדולות.

הוא נשאר פופולרי בלי סוף כי הוא מקור הסחורה הזולה שנמכרת הלאה בכל רחבי המדינה. מה שכדאי לדעת הוא שהסמטה צרה, הצפיפות גדולה ועגלות סחורה עוברות בה כל הזמן, אז שמרו על התיק ועל דברי הערך, צפו לחום וללחץ מסוים, נעלו נעליים נוחות, קחו מזומן והקצו מספיק זמן להליכה. תחזרו הביתה עם שלל בתקציב שמנצח קנייה קמעונאית בכל מקום אחר, בלי ספק.

רחוב סונג ואט הוא רחוב מסחר עתיק באורך כ-1.2 קילומטר, שנמתח במקביל ליאווארט ולאורך הצ'או פראיה, מאחורי סמפנג ברובע סמפנטאוונג. פעם הייתה זו רצועה שקטה של מחסנים וחנויות מצרכים יבשים שתיירים חלפו על פניה בלי לשים לב, אבל בשנים האחרונות קהל צעיר חבר לבעלי מבני החנויות הוותיקים תחת השם "Made in Song Wat", והם הופכים בהדרגה את המבנים הישנים לבתי קפה, חנויות מלאכה וגלריות. מנקודת פתיחה של 10 חנויות ב-2022, הוא צמח כיום ליותר מ-60. הוא מתאים למי שאוהבים לטייל ולצלם, לדילוג בין בתי קפה, ולכל מי שרוצה לראות שכונה ישנה מזווית רעננה. ב-2023 מגזין Time Out אף דירג את סונג ואט בין השכונות הכי מגניבות בעולם, מה שדחף את שמו גם אל מטיילים מחו"ל.

הדבר שאי אפשר לפספס הוא אמנות הרחוב לאורך כל הרחוב, ובמיוחד הפיל בשחור-לבן של האמן ROA, שהוא ציון דרך לצילום. נכנסים לסמטאות הקטנות ומוצאים גלריות כמו PLAY art house, שהכניסה אליה חינם, בעוד שלקהל בתי הקפה יש מגוון גדול לבחור ממנו — Songwat Coffee Roasters לקפה ספשיאלטי, Aiga, מסעדה-קפה דו-קומתית שידועה בקינוחים שלה, A Pink Rabbit + Bob עם מאפים מעולים, ומקומות מאצ'ה כמו CÉRÉMONIALE במעלה גרם מדרגות צר בבניין ישן. הקסם כאן אינו יוקרה אלא התחושה הגולמית של המבנים המקוריים בשילוב עיצוב חד, רגוע ופוטוגני לכל אורך הדרך. ביקורות גוגל אמיתיות נותנות כ-4.5 כוכבים, ומשבחות בעיקר את קירות האמנות היפים ואת האופי של החנויות.

מבחינת תקציב, ההליכה ברחוב כדי לראות את אמנות הרחוב חינם וללא תשלום, אבל לשבת בבית קפה — משקאות עולים כ-80–150 באט, וקינוחים באותו טווח. כדי להגיע לכאן, קחו את הקו הכחול של ה-MRT לתחנת ואט מנגקון, יציאה 1, ואז המשיכו קצת ברגל. הזמן הטוב ביותר הוא מאמצע הבוקר ועד אחר הצהריים, כי רוב בתי הקפה והגלריות נפתחים בסביבות 10:30–18:00, ומעט מסעדות ותיקות פותחות בערך מ-09:00. לקראת הערב המוקדם חנויות רבות מתחילות להיסגר, ונשארים רק כמה ברים לגדת הנהר שממשיכים לתסוס.

מה שהביקורות מסכימות עליו הוא שסונג ואט הוא עדיין רחוב מסחר פעיל עם תנועה, מדרכות צרות וקצת אי-סדר במקומות, אז הלכו בזהירות מסוימת מפני מכוניות, ובימי חול ייתכן שחלק מהחנויות סגורות — נמליץ לבדוק את ימי הפתיחה של המקומות שאתם רוצים, ולהימנע מימים שני-רביעי שבהם חלק מבתי הקפה סגורים. הגעה באמצע הבוקר בסוף שבוע נותנת את האווירה הטובה ביותר, עם כל החנויות פתוחות, אור יפה ובלי צפיפות מוגזמת. קל לשלב עם יאווארט או טלאט נוי ביום אחד.

אם אתם מסתובבים ואוכלים סביב יאווארט ונתקלים בשמש או בגשם, I'm Chinatown הוא המקלט הממוזג הנוח ביותר. זהו מבנה מעורב שימושים בסגנון סיני מודרני בן כמה קומות, שניצב בין המבנים הישנים של השכונה; בתוכו, 3 הקומות הראשונות הן קניון שכונתי עם מסעדות, בתי קפה, חנויות גדולות ומותגים מוכרים, ובקומות העליונות שוכנים מלון ASAI ובניין מגורים. הנקודה שרבים מגיעים לצלם בה היא ראש הדרקון ופינות העיצוב הסיני העכשווי שמצטלמות היטב. הוא מתאים לכל מי שמטייל ביאווארט ורוצה מקום נורמלי לשבת ולנוח בו, למשפחות ולמי שמגיעים ברכב, כי הוא במרחק צעדים מ-MRT ואט מנגקון, יציאה 1.

הדבר שאי אפשר לפספס הוא אזור האוכל שפרוש על פני כ-2 קומות — חנויות נפרדות ולא משטח אוכל משולב — מנודלס סירה, אטריות ודים סאם, ועד שמות גדולים כמו MK, Yayoi, Hachiban Ramen, KFC, Starbucks, Krispy Kreme, ChaTraMue, וסניף גדול של תה הבועות Yi Fang. אם אתם אוהבים מתוקים יש Mixue במחירים נוחים, וכמה ביקורות מציינות את שייק המנגו-קיווי בכ-50 באט לכוס כתמורה טובה. מעבר לאוכל יש Daiso, Watsons, ספא Let's Relax וחדר כושר Jetts Fitness הפתוח 24 שעות, כך שאפשר לעשות הכול בבניין אחד.

מבחינת עלות, הכניסה חינם וללא תשלום, ותקציב האוכל נע סביב מאות בודדות של באט לארוחה, תלוי בחנות שתבחרו. החניון מכיל יותר מ-300 מכוניות, פתוח 24 שעות בכ-40 באט לשעה, עם תקופות חינם במסגרת מבצעי הקניון. הקניון עצמו פתוח 10:00–21:00 בכל יום. המיקום הוא יתרון גדול, כי הולכים מ-MRT ואט מנגקון בלי להיצלות בשמש, והוא סמוך לוואט מנגקון קמלאוואט ולוואט טראימיט, מוכן להמשך ישר אל יאווארט.

הוא פופולרי כי הוא תחנת מנוחה שמשתלבת יפה בטיול ביאווארט — ליד הרכבת, ממוזג, עם שירותים נקיים בקומה השנייה וחניה 24 שעות. מה שכדאי לדעת הוא שהקנה מידה הוא של קניון שכונתי קומפקטי, לא מרכז קניות גדול, אז אל תצפו לכמות החנויות שתקבלו בסיאם. בואו להימלט מהחום, לשבת ולנוח, לאכול טוב ולתפוס כמה פינות צילום בסגנון סיני — וכך תפיקו ממנו את המרב. בראש השנה הסיני ובפסטיבל הצמחוני הוא עמוס במיוחד.

מקדש לנג בואי איה (龍尾古廟) הוא מקדש סיני טאוצ'יו שרבים מכנים אותו המקדש הסיני העתיק ביותר בתאילנד. הוא מסתתר בסמטת איסראנופאפ (צ'רואן קרונג סוי 16) באזור סמפנג-יאווארט, במרחק הליכה קצרה לאורך סמטה צרה שחולפת על פני דוכני השוק. הוא מתאים לקהל הרוחני שמחפש פינה מסתורית ושקטה בתוך הכאוס של צ'יינה טאון, ולמי שאוהבים ארכיטקטורה סינית עתיקה אמיתית, ולא העתקים שנבנו לאחרונה. האל הראשי הוא "לנג בואי איה", אל זנב הדרקון, ולצדו שוכנת אשתו.

מה שאי אפשר לפספס הוא המקדש עצמו — מבנה יחיד עם גג רעפים מזוגגים, שני דרקוני קרמיקה ניצבים זה מול זה על הרכס, ועמודי הכניסה מלופפים בדרקונים, הכול מעוצב בעדינות רבה. ביקורות רבות משבחות את המקדש כקטן אך יפהפה ומתוחזק היטב. הלוחות הסיניים העתיקים שבפנים מתוארכים לשושלות מינג וצ'ינג, יש שם פעמון עתיק, והמיוחד מכול הוא מחתת קטורת שהעניק המלך ראמה החמישי. אנשים באים להתפלל לשגשוג במסחר, לעושר ולמזל, ומי שילדיהם קשים לגידול באים לבקש גידול ילדים קל, בעוד שמי שעדיין אין להם ילדים באים לבקש מג'יו טיאן (אלת השמיים התשיעיים), שבזמן האחרון התפרסמה כמעניקה ילדים.

האווירה בפנים חגיגית ורגועה, וריח הקטורת נתלה כנגד ההמולה של הרחוב שבחוץ. הכניסה חינם וללא תשלום — רק הביאו סכום קטן לקטורת ולנרות. פתוח בכל יום בסביבות 07.00-17.00. הוא קרוב ל-MRT ואט מנגקון (תחנת ואט מנגקון), הליכה קלה, והוא על אותו ציר עם מקדשים אחרים ביאווארט, כך שאפשר להשתחוות בכמה מהם ברצף.

דבר אחד שכדאי לדעת: הסמטה די צרה וקצת קשה למצוא אותה, אז חפשו שלטים או שאלו את האנשים בסביבה. המקדש הוא מקום קדוש שעדיין משמש לטקסים ממשיים, אז התלבשו בצניעות, שמרו על שלווה וצלמו בכבוד. בראש השנה הסיני ובימי פולחן חשובים הוא עמוס במיוחד — תוסס, אבל צפוף יותר מאשר באמצע השבוע.

אם אתם משוטטים בטלאט נוי ומחפשים פינה שמרגישה כאילו נכנסתם לתוך סרט סיני אמיתי, "אחוזת סו הנג טאי" היא סיכה שאי אפשר לפספס. זוהי אחוזת עץ של משפחה סינית ותיקה שעומדת עם השכונה הזו כבר יותר מ-200 שנה (כמה מקורות מתארכים אותה לתחילת תקופת רטנקוסין), בנויה בצורת "ארבעה אגפים סביב חצר" — בתי עץ דו-קומתיים מכל 4 הצדדים שמקיפים חצר אבן במרכז. כל הבית עשוי מעץ סיני מגולף וכמעט ללא שימוש במסמרים. הצאצאים הנוכחיים עדיין מתגוררים כאן ופותחים חלק ממנו לציבור כמעין בית קפה. הוא מתאים לאוהבי ארכיטקטורה, לחובבי צילומי ווינטג', ולכל מי שרוצה לברוח מהכאוס של יאווארט ולשבת בשקט לשעה.

הדבר שמבדיל אותו מכל בית ישן אחר הוא "הבריכה שבמרכז החצר", שהצאצאים חפרו כדי להפעיל בית ספר לצלילה עוד ב-2004. המראה של בריכת צלילה שיושבת בתוך אחוזת עץ סינית עתיקה כל כך בלתי צפוי, עד שהפך לחתימה של המקום. יש ביקורות שאומרות בפשטות שזה "לא ממש מתאים", אבל רבים מרגישים שהקסם טמון בדיוק באותה ייחודיות. הזמינו משקה למטה ותוכלו לעלות לראות את האגפים העליונים; זוויות הצילום הטובות ביותר הן דלתות העץ האדומות, הפנסים הסיניים, מדרגות העץ והמרפסת שמשקיפה על בריכת החצר, כשהאור מאמצע הבוקר ועד אחר הצהריים הוא היפה ביותר.

לגבי דמי הכניסה, מדובר ב-50 באט לאדם, שאותם אפשר להמיר במשקה — למעשה דמי תחזוקה לבית הישן. התפריט הוא קפה ותה פשוטים: לאטה/קפוצ'ינו בכ-90 באט, תה תאילנדי בכ-80 באט, סודה עם ליים בכ-60 באט. לא באים לכאן כדי לאכול ברצינות אלא בשביל האווירה. הוא ממוקם בסוי ואניט 2 (סוי דואנג טאוואן), עמוק בתוך טלאט נוי, והרבה ביקורות מזהירות שהכניסה קצת קשה לאיתור וכמעט קל ללכת לאיבוד בסמטה, ולכן נמליץ לפתוח מפה וללכת לפי הסיכה. פתוח בכל יום 09:00–18:00, סגור בימי שני.

ציון גוגל עומד על כ-3.8 מתוך יותר מאלף ביקורות, דירוג די מעורב, כי מי שמצפים לבית קפה מלוטש ויפה עלולים להתאכזב מהמצב השחוק והמיושן של הבית. יש מי שמבקרים את המשקאות כיקרים ביחס לטעם, אבל אם רואים בזה תשלום על סיור בתוך בית סיני חי בן 200 שנה, החוויה שווה את זה. מה שכדאי לדעת הוא שאין חניה במקום — רוב האנשים חונים ב-River City (כ-600 מטר משם) או נוסעים ב-MRT להואה לומפונג ואז הולכים/לוקחים מונית אופנוע לתוך טלאט נוי — וכדאי להתלבש קצת בצניעות, כי זה עדיין בית שאנשים באמת גרים בו.